לא יכול להיות שאני אעבור את כל הקושי הזה ושום דבר טוב לא יצא מזה, “חייב לצאת מזה משהו טוב“
את המילים הללו כתבתי בעת מסע של החלמה ממחלת הסרטן. אל מול הקשיים שראיתי אל מולי, אמרתי לעצמי שמשהו טוב חייב לצאת מזה. עבורי “זה” היה הסרטן. אך מאז, זה הפך להיות דרך חיים. היום “זה” יכול להיות כל נסיבה או חוויה משמעותיים בחיי.
יתכן שאתם קוראים את דברי וחושבים שאני אופטימית נצחית. האמת היא, שאני לא תופסת את עצמי ככזאת. הרמז לכך הוא במילה “חייב”. מישהו אופטימי לא “חייב” שום דבר. האופטימיות טבועה בו באופן טבעי. אני הייתי חייבת להאמין שמשהו טוב יצא מזה, כדי לתת לי את הכוח להמשיך. העיקרון הזה הוא לא בבחינת מותרות, אלא יותר כמו עוגן חשוב שמביא הקשר ומשמעות. באמצעותו, אני יכולה להסתכל על כל דבר בחיי, ממקום אחר.
ומה זה “המשהו טוב” הזה בכלל? האם “טוב” זה הליכה איטית על שפת הים כשהרוח מבדרת את שיערי וחיוך על שפתיי? לא בהכרח. כשאני כותבת את המילה “טוב”, אני מדברת על משהו אחר לגמרי. אני שואלת האם החווית שיש לנו בחיינו, הותירו אותנו כשאנחנו טובים יותר לעצמנו ולאחרים או שנותרנו ריקניים ומחוסרי משמעות.
“אז מה למדת? מה השיעור שלך? את בטח רואה את החיים היום אחרת…” זה מה שאנשים שאלו אותי עם עיניים פתוחות לרווחה, מחכים לתשובה בומבסטית. הייתי מסתכלת עליהם במבוכה, מנסה לשלוף איזו תשובה טובה. אבל האמת היא, שמעולם לא באמת הייתה לי תשובה. יש לי עולם ומלואו של דברים להגיד על מה זה לבחור בחיים, אבל מעולם לא באמת הצלחתי להכניס את זה לתוך משפט אחד. זו אחת הסיבות להקמת הבלוג הזה.
זה בלוג ביוגרפי, אישי מאוד, אך הוא גם בלוג מקצועי מתוך הפרקטיקה שלי כמאמנת אישית.
מתוך המסע האישי שלי ומתוך הידע המקצועי שאספתי מתחומים שונים, אני מביאה בפניכם חיפוש חוקר, נוקב ומשעשע. זה מסע של חיים, המבקש למצוא את המהות של כל הדברים.
מאחלת לכולכם, קריאה מהנה
אתם מוזמנים להגיב, לשתף ולהירשם כך שתוכלו לקבל עדכון על כל פוסט חדש שיוצא לאוויר:
כל הזכויות שמורות לכרינה ובר ©
